כאשר הלילה יורד, מפזר אימה ישנה,
כאשר הלילה יורד, מפזר אימה ישנה. כאשר שיחים ועצים מוכרים הופכים לחשודים
כאשר הלילה יורד, מפזר אימה ישנה,
כששיחים ועצים מוכרים הופכים לחשודים -
הרי בתוכם מסתתרים יצורים עלומים,
והרוח המתגברת שורקת,
מרעידה את צמרות העצים,
חושפת סיפורי אימים,
עופות כהים חגים מעל ענפים,
מתלבטים ברעש, ושוב ממריאים.
הצינה מתפשטת, ואיתה החשיכה הכחולה,
כולה צללים וסימני שאלה,
מי מסתתר בהמשך המדרכה?
מי יזנק מאחורי העץ, תיכף יאחז את צווארך.
בלילה העטלפים כבר לא מפחדים.
עבורם החושך הוא גן משחקים,
במשק כנפיים מצמית הם צוללים בצפצופים,
נאחזים, מתנדנדים מצחקקים מענפי העצים.
הדרך אל הגן היא משימה בלתי אפשרית,
ורק הפחד הדבק בגב ממריץ לריצה פחדנית.
אין כאן גבורה, יש רק משאלה,
להגיע בשלום אל מתחת לשמיכה.