שריטת מנגינה באוזן,
איוושת ניחוח מוכר,
טעם אהוב,
טיפות,
טיפות נושרות מברז ישן.
שריקת ציפור -
נהמת תור.
בארבע בצהריים
צל ואור מטילים פס,
לאורכו של קיר טיח גס.
והם כולם,
נקודות למזכרת
דפיקות שהאיצו את הלב
תזכורות לשיגרה,
כשהנשמה היתה פנויה
להכיל.
להרגיש.
להעריך. |
|