אישה מקלפת

שרון רשב"ם פרופ

גבה זקוף, ידיה הקולפות
והראש, מכבש של מחשבות
מאחורי פנים זועפות,
סגורות.

תפוחי אדמה.

היא ניקתה אותם מן האדמה שדבקה בהם,
שטפה, חתכה, הניחה בסיר.
ידיה מיומנות, קפדניות.

וכמה היא מקנאה באותה חתיכת
תפוד,
דומם הוא ממתין לגורלו.
בשקט מקבל את ידיה הבוחשות בו.

תפוד צייתן.
צמח, גדל, הבשיל
וכל זה,

בשביל לנוח בשקט על משכבו -
אין בו ציפיה, תקווה, רצון.

ואילו היא,
בדומה אליו,

צמחה, גדלה, הבשילה,

וכל זה,
בשביל לנבול עתה לאיטה.
משועממת, מאוכזבת
עייפה.
עוד אישה
במטבח,

עוד אישה
שלא ידעה
לעמוד על שלה.

אישה מקלפת | עפרון על נייר | 2014